יום רביעי, 15 בפברואר 2012

גדולה מהחיים

להיות גדולה,
להיות גדולה ... זה לעמוד בתור ולגעת עם הבטן בזה שלפנייך.
להיכנס לחנות ולקבל מהמוכרת התנצלות "אנחנו עד מידה 48" מבלי שבכלל פנית אליה.
לא לראות את אצבעות הרגליים.
לא לשבת בשילוב רגליים.
להסתובב עם הבעל ולקבל מבטים.
להיכנס למסעדה ולחפש כיסא יציב שיוכל לעמוד בעומס.
לשבת בסרט ולהרגיש את הלחץ של הידיות בצדדים.
להיות המאסף בטיולים.
לוותר מראש על כל דבר אתגרי.
לקנות תחתונים במידה XXXL ולגלות בבית שהם קטנים.
לבקש עזרה בלפתוח את הריץ רץ של המגפיים.
ללכת לים עם חולצה ומכנסים.
לחייך באירועים ולהגיד "אני לא אוהבת להצטלם".


כן, להיות גדולה זה לא קל, החיים הופכים למסורבלים וכבדים. ושאף אחת לא תגיד לי "אני אוהבת את עצמי ככה", בולשיט בחדרי חדרים היינו רוצות שיהיה לנו יותר קל.


אז מאז הניתוח עברו להם חודשיים והשלתי מעלי 19.2 ק"ג מיותרים של שומן נקי וטהור.
וידי עוד נטוייה, אני מרגישה נפלא, לא רעבה בכלל וכשאני רעבה אני אוכלת ממש מעט ומרגישה הרגשה נהדרת של שובע, משהו שלא ידעתי או ששכחתי שקיים.
הניתוח לא היה כואב, חזרתי לעבודה תוך מספר ימים.


ועכשיו כשאני לא מורכזת כל היום במה לאכול בוקר, ביינים, צהריים, ערב, ולילה, פתאום יש לי זמן להתעסק בעוד דברים לדוגמא שופינג... :) שהרבהההה זמן לא עשיתי.


אני מרגישה יפה בבוקר, אז כיף לי להתאפר ולהתלבש.


אני מקווה שעוד לא הרבה זמן ואני יעשה פה רשימה חדשה "איך זה להיות מדיום"


בינתיים אני מרגישה שעשיתי זאת !! אני גדולה מהחיים !!!


והנה כרגע סיימתי להקריא לחן מנהלת החשבונות שלי את מה שכתבתי, והתגובה שלה הייתה "כן נעמי, ואיך זה קשור לבצק סוכר ???". 
חן צודקת. מאז שהתחלתי לרשום את הבלוג מעטים הפעמים שרשמתי על בצק סוכר.
אולי כי אני רוצה לתת לכם הצצה לחיי, ואני רואה את הבלוג כדרך שלי לספר לכם מה קורה אם הבן אדם שיושב מאחורי השולחן, מקווה שתמשיכו להתעדכן, למרות שלא מדובר בבצק סוכר.