מכירים את זה? כשקמים בוקר אחד ומסתכלים על החיים שלנו – הכל בסדר, יש אהבה גדולה, משפחה חמה, ילדים מהממים,פרנסה ברוך השם... אבל משהו חסר?!
אצלי זה היה משבר גיל שלושים.
הרגשתי מתוסכלת, שאני יכולה יותר, שיש עוד חלום גדול שאני צריכה להגשים, שאני יכולה להגשים! רק לא ידעתי מה, איך ולמה.
באחת הפעמים בה התלוותי ליום הולדת עם בני הקטן, נחשפתי לראשונה למושג "בצק סוכר". התחלתי לגלוש באינטרנט, לחפש קצת יותר מידע. הרעיונות התגלגלו יותר ויותר אבל לא מצאתי ממש את האינפורמציה שחיפשתי.
כל פעם ניסיתי מחדש, מתוסכלת עוד יותר, לא הבנתי למה הבצק מתקלקל לי עד שהבנתי שאסור להשתמש במרגרינה.
וכך ככל שהתסכולים גברו נעשיתי יותר ויותר יצירתית.
ואז למדתי לעבוד עם צבעי מאכל ושוב תוסכלתי, מהלכלוך, מלהגיע לגוון הנכון. כל הזמן חשבתי שאם רק היה משהו יותר פשוט לעבוד איתו, היה לי הרבה יותר מהיר וקל.
אם רק היה אפשר לקנות בצק סוכר בכמויות קטנות כדי שאוכל לעשות כל פעם ניסוי קטן ולא להוציא הון עתק, בכלל היה הרבה יותר קל...
(כך יצרתי את ה"מיני בצק סוכר" שהפך לימים למוצר הדגל שלנו).
כל מי שניסיתי להתייעץ איתו מהתחום הסתיר אינפורמציה, כאילו מדובר בסודות הגרעין של ישראל...
מילת המפתח של כל התקופה ההיא היתה תסכול.
אבל ככל שהשתפשפתי, גיליתי פתרונות יותר יצירתיים ונעשיתי הרבה יותר מיומנת והתחלתי למכור מהבית כל מיני עבודות קטנות.
היום כבר יש מפעל שמוכר לחנויות בכל הארץ וחנות קסומה ביהוד ואיך כל זה קרה אספר בפוסטים הבאים, (לשמור אתכם מסוקרנים קצת J).
מה שחשוב לי לומר הוא שאפשר ורצוי להגשים חלומות ואשמח לייעץ לכל מי שהגיע לנקודה הזו בחיים שלו.
בלי סודות גרעין ובלי שטויות, אם זה לגבי בצק סוכר, עוגות מעוצבות, קאפקייקס מיוחדות, צבעי מאכל וכל מה שקשור לתחום או בכלל לגבי התהליך של פתיחת עסק וכל מה שכרוך בכך.
המשך יום מתוק לכולם,
עד לפעם הבאה...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה