לקחת החלטה

שוב לא עמדתי במילה שלי ואני נכנסת לכתוב באיחור של חודש וחצי, כן כל מה שאני אומר זה סתם תירוץ, יכולתי למצוא קצת זמן, ברור שיכולתי. אבל......טוב אין לי תירוץ טוב.
רציתי לספר לכם קצת מה קרה מאוקטובר.
בחודש אוקטובר קיבלתי החלטה, אני רואה אותה כהחלטה גורלית, עוד נקודה שתשנה את חיי ואורך חיי. החלטתי לעשות ניתוח קיצור קיבה "שרוול".
למי שמכיר אותי ולמי שפחות באוקטובר שקלתי 121.8 ק"ג על גובה של 163 ס"מ.
לא, לא נולדתי ככה, לא הייתי נערה שמנה, אפילו להפך. בגיל 24 התחתנתי במשקל 65 ק"ג , ושנה אחרי נכנסתי להריון ומאז הלידה הראשונה הוספתי 30 ק"ג למשקלי, ואת כל השאר הוספתי בגאווה בכוחות עצמי.
אני מטורפת על אוכל. אוהבת אותו חי ומדמם, אוכל מבחינתי זה המאהב האולטימטיבי, הוא זמין תמיד, הוא נמצא שם כשעצוב, הוא נמצא שם כששמח, הוא יכול להיות בשבתות ובחגים, הוא יכול לבוא כתוספת או נשנוש והוא יכול לבוא כמנה עיקרית. הוא נמצא שם גם בסקס טוב עם שוקולד וקצפת ותותים... יאמי.
בקיצור אחרי 12 שנים שסחבתי על עצמי פסולת מיותרת ואחרי 12 שנה של ניסיונות וכשלנות לכל דיאטה אפשרית שהומצאה אי פעם, החלטתי !!! אני הולכת לחתוך בבשר החי ולחתוך, זהו הגיע הזמן להתנתק מהמאהב הזה, לעשות את זה חד וכואב ולנתק.
אז קבעתי עם עצמי פגישות ( שזה דבר שכמעט בלתי אפשרי אצלי, אין רגע נתון שאני לא מוצאת בו מה לעשות) אבל החלטתי ובכדי להביא את הדברים לביצוע לא הייתה ברירה רק לקבוע עם עצמי פגישות ומועדים לבדיקות. ובתוך חודש ביצעתי את כל הבדיקות האפשריות, שזה כל הבדיקות שלא עשיתי כל 36 שנות חיי.
וב-14.12.11 נכנסתי לניתוח כשאני שלמה עם ההחלטה ורק מחכה לרגע שהתנתק ממנו מהמאהב הכפייתי הזה.
וזהו הזמן טס, ואני כבר שבוע אחרי, ודווקא די בסדר... לא יוצא לי לחשוב עליו הרבה, אני עסוקה כרגע בהחלמה.
בינתיים הסרתי מעלי 7.5 ק"ג מהמאהב הכפייתי אבל הוא עדין צמוד לי לעצמות... ממש קרצייה, ונשאר עוד 49 ק"ג להוריד לפחות.


אז מה המסקנות שלי מכל הסיפור ? שאלה טובה ! אני לא אבלבל לכם את המוח על כוח רצון כי ברור לכם שאם היה לי רצון או כוח מי היה נשאר במשקל הזה 12 שנה.


אבל אני אומר לכם שלפעמים בחיים צריכים לקחת החלטות, ולבצע !!! אפילו אם זה כואב, ובמיוחד כשברור לנו שהצעד הזה יעשה לנו רק טוב.
אחרי 12 שנה החלטתי לאהוב את עצמי ולתת לי מתנה, אמשיך לעדכן....

סליחות

בחודש שעבר היה חודש של סליחות. והשנה בשונה מ-11 השנים האחרונות החלטתי לצום.
כל שנה אני באה בטענה שאין לי צורך לצום לא פגעתי באף אחד... ואם פגעתי אגש לאותו אדם ואבקש ממנו את סליחתי ולא ע"י צום. 
ככה בכל אופן הצהרתי במשך 11 שנה. 
כשהייתי שכירה זה היה אחלה טיעון, אבל עכשיו כשאני עצמאית יוצא לי כל כך הרבה פעמים לגעת באנשים לטוב או לרע. 
לפעמים להשאיר חותם טוב אצל אותו אדם הרבה פעמים הצלחתי לגעת באנשים ע"י מילה טובה או חיזוק שגרמו להם שינוי מהותי בחיים.
אבל הרבה פעמים אחרות נאלצתי להיות בוטה, כי חייבים מרפקים במקצוע שלי, ולפעמים להיות חצופה, ולפעמים לבטל משהו ולהמשיך.
אבל מה ששכחתי באותם פעמים זה שהיה מדובר באנשים וכמו שמילה קטנה טובה יכולה להוציא אדם עם חיוך ועם אומץ להעז. מילה שלילית שלי יכולה לשנות חיים שלמים של בן אדם.
בגלל הדרישות המאוד גבוהות שלי בעבודה. דברים שאני לא מוכנה להתפשר עליהם בשום מחיר. נאלצתי לפטר עשרות עובדים בארבעת השנים האחרונות.
היו פעמים שגם לעובד זה לא הזיז וגם הוא הרגיש כמוני שהוא לא מוצא את עצמו בעבודה.
אבל פעמים רבות אחרות היו אנשים שממש רצו להיות חלק מהחברה ונתנו מעצמם מעל ומעבר ועדין לא התאימו לדרישות ולקצב העבודה שלי ונאלצתי לפטר אותם.
אותם אנשים אני בטוחה שכמה שהסתכלתי להם עמוק בעניים באותו מעמד שפיטרתי אותם וכמה שהסברתי שזה לא הם, זו אני. אני יודעת שלאותם אנשים שינתי משהו בחיים. ומהם אני צריכה לבקש סליחה.


אולי רק העצמאים בנינו יהנהנו בראש ויגידו : "נכון, מה אם אין ברירה אז אין ברירה".
אבל חשוב שנזכור שמדובר בבני אדם עם משפחות וילדים וחובות שרק רוצים לעבוד. ואף פעם אין דרך נעימה לפטר משהו. 


לפני כמה חודשים עבדה אצלי בחורה מקסימה ומצחיקה שהגיעה מהשיקום של ביטוח לאומי, בשנות ה-50 המאוחרת לחייה, אחראית חרוצה, בחיים לא נתקלתי בבחורה שכל כך כל כך כל כך,רצתה לעבוד היא נתנה מעצמה מעל ומעבר.
אבל היא עבדה בצורה איטיתתתתתת כל כך וההספק שלה לשעה היה כל כך נמוך. וכשפיטרתי אותה הרגשתי שאני מפטרת את אמא שלי, וידעתי בוודאות שלא יהיה לה לאן ללכת וזה שבר לי את הלב. בלילה לפני שפיטרתי אותה לא הצלחתי להירדם אבל אין ברירה אני מנהלת עסק שצריך להיות ריווחי. העובדות שלי סיפרו לי שראו אותה בוכה בתחנת האוטובוס, אשה מבוגרת שבוכה בגללי, אני רושמת את המילים האלה ובא לי לבכות, והיא בכתה בגללי !!! זה קרע אותי לגזרים כל כך לא רציתי לפגוע בה.


אז השנה היא הייתה חלק מהצום שלי חלק מאותם אנשים שנגעתי להם בחיים ופגעתי בהם גם אם לא התכוונתי.


סליחה !!!

חוויות מהצילומים

וואו לא להאמין הפעם האחרונה שכתבתי הייתה ביולי לפני שלושה חודשים בערך ואז הבטחתי לחזור ולספר לכם על הצילומים, ולא עמדתי במילה שלי. לא יפה מצידי.
אז הנה אני עושה תיקון
בבוקר הגיעו למפעל צוות של כ-10 אנשים ותוך דקות הפך המפעל לזירת צילומים.
בכדי לצלם דקה אחת היה צורך בצילומים של שלוש שעות בערך.
קודם כל ממש אבל ממש התרגשתי כל הלילה לפני הצילומים לא הצלחתי להירדם, בבוקר עוד פתחתי את "פרשת הקטורת" אותה אני נוהגת לקרוא בכל בוקר והתפללתי, אמרתי הרבה פעמים תודה לאלוהים.
היה לי פחד שאולי לא הצליח לדבר, שיצאו לי שטויות מהפה, שהקול שלי יעלם לי, בקיצור כל הסרטים הכי גרועים עלו לי בראש והכל מרוב התרגשות.

אז בבוקר כשקמתי וראיתי שהקול לא נעלם הבנתי שיהיה בסדר...האמת הצוות של "קשת" שהגיע די הרגיעו אותי הם היו כל כך מקצועיים שלפני שבכלל הרגשתי זה נגמר.
המראיין היה מאוד חביב הוא ניהל איתנו שיחה וביקש לא להסתכל על המצלמות פשוט לדבר איתו, כאילו רק הוא בחדר, ופתאום מצאתי את עצמי מדברת ומדברת ומדברת ומדברת, כאילו אני יושבת עם חברה לקפה ומספרת לה את כל קורותיי, לרגע באמת ששכחתי שיש בכלל מצלמות איזה מזל שיש עריכה כי פשוט לא הפסקתי לדבר.
פתאום זה כל כך מצא חן בעניי ואני חושבת שגם הייתי די טובה, המילים יצאו לעניין ונשמעתי בדיוק כמו שדמיינתי.
אחר כך התחיל שלב צילומי האווירה, ושוב הפכו לי את כל המפעל. עגלות עם ציוד עברו ממקום למקום, זרים צבעוניים פוזרו כדי לתת אוירה, והכל כדי להראות לצופים בתמונה אחת את כל הצבעוניות שבמפעל שלנו, גאונות מעשה פלאים, להעביר בתמונה אחת את הקסם.


ואז אחרי שלוש שעות של צילומים שהגיעו לקיצם ירד המתח כולם מחאו כפיים, וזהו "נגמר". סימנו עוד V גדול במטרות שצריך להשיג, עשינו עוד משהו.


מיותר לציין שכל העובדים חוו חצי יום של חופש כי הלך תוהו ווהו במפעל, היה כיף וטוב שהיה.


ב-8.9.11 שודרה הפרסומת תחת הכותרת גאווה ישראלית ועל כך ארשום בפוסט הבא...

גאווה ישראלית

ביום חמישי האחרון קיבלתי שיחת טלפון ועל הקו מ"קשת" ערוץ 2, סיפרו לי שנבחרו 50 יצרנים, מבין אלפי יצרנים שהציגו מועמדות להופיע בטלוויזיה.
מדובר בהופעה בזמן פריים טיים חמש דקות לפני החדשות בו יצולם העסק שלנו ונוכל לספר עליו במשך מספר דקות, חשיפה מטורפת !!!
אחרי מספר תחקירים טלפונים החליטו שהעסק שלנו מספיק צבעוני ושיש מאחריו סיפור ואנשים ושמגיע לנו, ועוד איך שמגיע לנו !!!

טלפון ראשון היה לאמא שלי לקבל ממנה חיבוק בטלפון ושתספר לי כמה היא גאה בי :) איזה מגודלת אני, בחורה בת 36 ועדין כל כך חשוב לי שהיא תספר לי כמה היא גאה בי, אבא שלי היה חסר לי נורא, בא לי לראות אותו שמח בשבילי. אני יודעת שהוא היה שם את הידיים הגדולות שלו על הראש שלי ממלמל איזה ברכה בתימנית ומנשק לי חזק את הראש.

הטלפונים הבאים כמובן לאחיות ולחברים, ריצה לחדר יצור לספר לעובדות, שכולן באותו הרגע צורחות משמחה ופתאום הם קולטות שהם צריכות להצתלם ברקע, ואז צרחות השמחה הופכות לצרחות של לחץ... וזה נשמע מצחיק.

אוי איך שבא לי שזה יקרה עבדתי על זה כך כך קשה, ומגיע לי שהיקום יחזיר לי אהבה.

קמתי היום חולה, אף נוזל, גוף כואב בקיצור שבר כלי. ואני חייבת לטפל בעצמי לפני הצילומים. לפעמים, לפני "דברים גדולים" הגוף שלי מגיב למתח ופתאום נעלם לי הקול ואני מדברת ממש חלש כמו "בלה" מפינוקיו, זה מה שחסר לי שיעלם לי הקול לפני הצילומים.

אז אני הולכת לשכב לנוח כדי לאגור כוחות, מזל שיש לי עובדות מדהימות שעושות את העבודה גם בלעדי, אז שיהיה לנו שבוע קסום, ואספר לכם חוויות אחרי הצילומים.

נשיקות.

כבשה ורודה

אני בת בכורה ואחרי עוד שלוש בנות. כל אחת מהם, בלי עין הרע... אחת פסיכולוגית, השנייה עושה דוקטורט באלקטרוכימיה והשלישית לומדת מנהל עסקים.

ואני כבשה ורודה היחידה שתפסה אומץ ויצאה לעצמאות.

תמיד כשאני מדברת עם אמא שלי על הילדים שלי אני שומעת ממנה איזה אנחה... "אוי ואיך שאת היית מוציאה לי את המיץ...כל שבוע הייתי בגללך אצל המנהלת". (את זה היא אומרת .... אני לא זוכרת, אבל אני נוטה להאמין לה :))

תמיד יש לה סיפור שחוזר על עצמו. שהייתי מתעקשת לא לרשום במחברות, שלא היה ברור לי למה אני צריכה לרשום את מה שאני כבר יודעת בראש. (צודקת לא ?!)

היא מספרת שפעם המורה ביקשה ממני להקריא את שיעורי הבית מהמחברת ושהקראתי תשובה כל כך טובה עד כדי כך שהמורה ביקשה ממני להביא לה את המחברת כדי לרשום לי ציון, ואז התברר לה שחוץ מהשאלות לא היו לי תשובות ושהתשובה בעצם הייתה בראש שלי.

אני זוכרת את עצמי עובדת מכיתה ח' בערך. בהתחלה זה היה בחופש הגדול, הייתי גוזרת במתפרה שאריות של חוטים מבגדים. בתקופת הלימודים חיפשתי משהו לאחר הצהריים וכשלא מצאתי התחלתי ליצור בבית, אמא שלי הביאה ממקום העבודה שלה שאריות של בדים ואני הייתי תופרת מהם כיסויים יפים לצמר גפן, ומכסה עם בד תואם קופסא של מקלוני אוזניים. ואז כשהייתי מכינה כמה סטים כאלה הייתי מוכרת אותם לחנות במדרחוב השכונתי. כל סט ב-10 שקלים, כסף לא הייתי רואה מזה אבל הייתה לי האפשרות לבחור מה שאני רוצה מתוך החנות.

וזאת הייתה בעצם הדרך הראשונה שלי בעצמאות. אמנם כעסקת ברטר ואמנם לא הכי משתלמת אבל כילדה בגיל 14 זה הספיק.

כתלמידה אני בקושי זוכרת את בית הספר, לא שהייתי ילדה מופרעת פשוט הראש שלי לא היה שם, כשלאחיות שלי הכל הלך חלק, בגרויות ומבחנים אצלי הכל הלך קשה, לא הייתי מוכנה להתמודד עם ניירות מחברות ושעורים.

לעומת זאת בחלק המעשי הייתי הכי שקלית בכיתה, בלימודי עיצוב אופנה הייתי עושה לכולם את השיעורים מרוב שנהניתי ואפילו מתגנבת לפעמים לשיעורי מכאניקה של הבנים. כל העניין המעשי הלך לי בקלות הייתי מסוגלת לראות קדימה איך לבנות מוצרים ומודלים מה שאחרים לא ראו.

העצמאות שלי. הביטחון שהפגנתי, כושר הדיבור שלי והיכולת להתבטא בכתב ובע"פ כיסו על דברים אחרים שלא ידעתי, בגיל שבע עשרה לדוגמא עבדתי כבר כעוזרת למנהלת חשבונות, ואז גילתי לראשונה שאני לא יודעת את החודשים ינואר, פברואר, מרץ.... ושאין לי מושג מה מהם הוא הראשון ומה השני.

ואז בלית ברירה, כי המקצוע דרש, רשמתי לעצמי פתק צהוב והייתי מסתובבת איתו בתיק ועליו סדר החודשים עד שזה חלחל פנימה.

גדלתי והבאתי ילדים ופתאום מצאתי את עצמי מתמודדת שוב פעם עם בית הספר ועם שיעורים ואז הבנתי לראשונה שיש לי קשיי למידה ושגיאות כתיב נוראיות.

ואז התחלתי לנסות ולתקן דרכם, כשהייתי יושבת עם הילד שלי על שיעורים הייתי בעצם מלמדת את עצמי.

לפני כשנתיים בערך הייתי באמצע סדנא לכיתות ה' ואחת הבנות תיקנה אותי פתאום לפני כולם "נעמי אומרים שניים ולא שתיים", רציתי לקבור את עצמי. חזרתי הביתה והרמתי טלפון לאחותי בחו"ל ואמרתי לה "עכשיו את מסבירה לי את כל עניין המספרים מתי זה זכר ומתי נקבה". ושוב ישבתי ורשמתי על פתק צהוב, שהיה תלוי על המחשב תקופה ארוכה וככה שוב לימדתי את עצמי עוד משהו.

אתמול קיבלתי שיחה מחו"ל מאחותי שהיא מבקרת האיכות שלי והיא אמרה לי :"נעמי את כותבת מקסים אבל את חייבת לתת תשומת לב לשגיאות הכתיב שלך את רושמת "אם" מתי שצריך לרשום "עם" ולהפך.

טוב מסתבר שיש לי עוד מה ללמוד וגם הפעם ישבתי ורשמתי על פתק קטן צהוב ואני מבטיחה לשנן...

החיים זה בית ספר, ואני עדין תלמידה.

אני מודעת למגבלות ולחסרונות שלי ובמקביל גם ליכולות וליתרונות שלי ויכול להיות ומדי פעם יהיה פישול פה ושם קבלו את זה באהבה אני בסך הכל כבשה ורודה בת 36 שעוד לומדת מפתקים קטנים וצהובים.

חשיבה חיובית ומתוקה

ביום חמישי האחרון עבר יום קשה ומייגע על "כוחותינו" לאלו שמכירים אותי באופן אישי יודעים שאני נמצאת בשנת אבל, אבא שלי נפטר לפני כחצי שנה. וביום חמישי נאלצתי על הבוקר להגיע לבית משפט להתקדם בתיק שהשאיר אחריו, ואז לחזור במהירות למשרד לסיים פיסול של עוגת בת מצווה ובצהריים ללכת לנמל תל אביב להתקין עוגת חתונה, ובין לבין והוציא את הילדים מבית הספר לדאוג להם לצהריים ולהיות כל הזמן להיות בטלפונים מול חדר יצור לוודא התקדמות של הזמנות.
הרבה שואלים איך זה שאת סוחבת כל כך הרבה ולא מתמוטטת ???
אז קודם כל אני לא סופרמן, ומי אמר שאני לא מתמוטטת, גם לי יש רגעים... אבל אני משתדלת לקבל פרופורציות, ולחשוב חיובי המון מחשבון חיוביות.
אני זוכרת כשהינו צריכים להתמודד עם המחלה של אבא שלי, אמרתי לו: "אבא בו נעשה את הדברים בצורה טכנית יש לנו פגישה, הולכים לפגישה. יש הקרנות, עושים הקרנות". לא נחשוב יותר מידי על כל המחלה לא נעצים אותה, נתמודד כל יום לגופו.
את העצות האלה אני מיישמת גם בעסק, בכל יום אני מתחילה את היום עם רשימת מכולת מה דחוף ומה פחות, אני מחלקת מהמטלות שלי גם לעובדות שלי בידיעה ברורה שאני לא סופרמן ואני לא הצליח לעשות הכל לבד, ועושה את הדברים בצורה טכנית, סיימתי מטלה מסמנת V.

ובערב , הא בערב...לחזור הביתה להיכנס לאמבטיה חמה ולעצום עיינים ולהגיד לבורא עולם: "תודה על היום הנפלא שעבר עלי". גם אם היה קשה "תודה"
ובלילה כשאני עוצמת עיניים והולכת לישון אני רואה את הוילה שלי עם הגדר הגדולה ואני יוצרת לעצמי ויכוחים פנימיים, עם כדאי לי בריכה או שזה מסוכן לילדים, ובאיזה צבע יהיו ארונות המטבח. פשוט מדמיינת את הכל לפרטי פרטים עד שאני נרדמת.

אני יכולה לספר לכם שזה עובד !!! ככה התחיל העסק שלי מחלום, הייתי עוצמת עיניים ומדמיינת בדיוק איך תיראה החנות את האנשים שנכנסים, את האווירה, ואפילו איזה מוזיקה מתנגנת לה ברגע.
אף פעם לא דמיינתי את הדרך רק את התוצאה.
תארו לכם שהייתי צריכה לדמיין גם את הדרך ?! אז הייתי נשברת מרוב מחשבות שליליות "אין לך מספיק כסף" "תדמייני משהו צנוע יותר כי לא תוכלי להרשות את זה לעצמך".
ובקיצור החלטתי שהדרך לא מעניינת אותי... רק התוצאה ! ואיזה תוצאה שאני רוצה !!! אפילו יקרה ממה שהיי פעם אוכל להרשות לעצמי זה לא משנה, אני סומכת על היקום שידע להזיז את הדברים.

אז תמשיכו  לחלום ורק חיובי, זה עובד ואני ההוכחה לכך.

אתגר חדש

אתמול קיבלתי אתגר חדש ליצר עוגת חתונה שלוש קומות.
אז למה זה כזה אתגר ?!
כי מדובר בעוגה למחר ואם זה לא מספיק לחוץ אז ביקשו גם פיסול של החתן מרים את הכלה מבצק סוכר, שזה בכלל קונסטרוקציה כמעט בלתי אפשרית שדורשת המוןןןן זמן יבוש.
הרבה אחרים היו מוותרים על הרעיון, ואני לא יודעת מה יש לי ... פתאום אני מרגישה איך האוויר ממלא לי את החזה ואין לי מושג מאיפה אני מקבלת את האומץ ועונה ללקוח "אין בעיה, יצא לך מהמם".

זה הרי לא נורמלי מי שמבין טיפונת בבצק סוכר, מבין שזה גם לא הגיוני וזה סיכון מטורף כי החומר דורש זמן ליבוש ואי אפשר להאיץ בו, אבל אני כאילו באה ובוחנת את עצמי עד לאן עוד אוכל להגיע... מה עוד אני מסוגלת.

אומרים שאומן עובד הכי טוב כשהוא בלחץ, ואני מרגישה עד כמה זה נכון גם לגבי, כאילו כל גלגלי השיניים בתוך המוח שלי מתחילים להסתובב ולעבוד. ושיהיה ברור שזה תוך כדי עוד עוגת בת מצווה ליום שישי ועוד הזמנות שגם הם יהיו מוכנים בזמן.

כשאני מסיימת פרוייקטים כאלה אני נשפכת כאילו סחטו ממני את כל המיץ ואפילו לפעמים פתאום סתם יורדות לי דמעות כמו ירידת מתח שאין לי איך להסביר, אבל זה טוב, זה משחרר ומנקה.

וכאילו אני רק מחכה שיכנס בפתח עוד משהו עם עוד אתגר, משהו מעניין כזה שעוד לא יצא לי לעשות...

אז אני רצה עכשיו לשולחן העבודה... תחזיקו אצבעות !!!

החגיגה של המשפחה שלי

זאת היתה חוויה מרגשת ויום מדהים במיוחד ואני חייבת לחלוק.

עבדנו כמו מטורפים כדי להכין המון קאפקייקס ועוגות מעוצבות מבצק סוכר וגם המון מתוקים אחרים מכל המוצרים החדשים שלנו.

כל המפעל רחש, לא ידענו מה הולך לקרות.

טל בינתיים עיצבה את הגינה ואת השולחן עם כלים וקישוטים שקיבלנו מהבנות המהממות של "הילולה" ובגלל שעבדתי בלחץ היסטרי, לא ידעתי מה בכלל קורה שם.

ורק בארבע, כשיצאתי לראות את הגינה שלי, שהפכה בכמה שעות למקום קסום, הבנתי שהולך להיות ארוע מיוחד.

הגיעו הילדים שלי ושל אחותי וגם כמובן הסבתא, שרנו שירי יומולדת ואכלנו מתוקים כשמסביבנו מסתובב איל קרן, שהוא בכלל לא צלם ארועים אלא צלם מזון אבל אנחנו הכי אוהבים לעבוד איתו והוא אוהב אותנו ואנחנו בכלל שכנים והיה מצחיק ומשעשע, אפילו הכלב שלנו, חבר, נהנה מהחגיגה.

לאחר מכן ארזנו הכל בקופסאות וטל לקחה את כל העוגות והמתוקים ל"בית השנטי" בנווה צדק.

היא חזרה משם בעיניים דומעות ואמרה ששנים היא לא התרגשה ככה, שהילדים היו בהתלהבות היסטרית, שהיתה אפילו ילדה אחת שהתאהבה בעוגה הורודה ולא הסכימה לתת אותה לאף אחד, שהיה שווה את כל העבודה הזו רק בשביל הרגעים המדהימים האלה.

אז הנה התמונות של המשפחה המהממת שלי ושל כל הקישוטים החדשים שלנו ושל הגינה הקסומה שהיתה לנו לכמה שעות.

אני בטוחה שזה יתן לכם כמה רעיונות ליום הולדת הבא שלכם או לכל חגיגה מתוקה שבאופק.

המשך יום מתוק לכולם!

חגיגת יום הולדת

הפוגה קצרה מכל האינפורמציה שהעברתי בשבועות האחרונים כדי לחלוק איתכם את ההתרגשויות במפעל.

אנחנו בתקופה של שינוי והתפתחות ובעיקר המון המון יצירתיות.

זה תהליך של מיתוג מחודש כי אנחנו כבר לא ילדים והעסק הולך וגדל ושינוי הוא חלק מהעניין.

השלב הגדול הבא הוא בנייה מחודשת של האתר שלנו ואנחנו עובדים עם מעצבת גרפית  וצלם ומכינים המון דברים חדשים.

אבל מה שיותר מרגש מהכל הוא האפשרות שיש לי לעשות את המחווה הזו למשפחה המדהימה שלי, שלא הייתי מצליחה להקים ולתפעל את העסק הזה בלעדיה.

מחר אנחנו מצלמים חגיגת יום הולדת, ארוע לכל הילדים, האחיות, הדודות והסבתות וזו הזדמנות מופלאה לעצור לרגע ולהנות מהאושר הזה, המשפחתיות הזו.

היום אנחנו עובדים על אפייה והכנה של כל המתוקים, קישוטים לעוגה חדשים, זר מתוק לילדים ועוד המון הפתעות.

מחר בבוקר נעבוד על עיצוב שולחן ועיצוב הגינה שלנו, עם המון עזרה מהבנות המקסימות של "הילולה" והקישוטים המקסימים שלהם.

חשוב לי מאד לא להפריד בין המפעל לבין המשפחה, או כפי שמנהלת השווק שלי הסבירה לגרפיקאית, שאם היא היתה יושבת במפעל לכמה שעות, היא היתה מרגישה כמו בסרט איטלקי.

וזה הדבר הכי משמעותי לי, להצליח להעביר ללקוחות שלי את העוצמות ואת החום של המשפחה שלנו, שהם הכוח המניע מאחורי החלום הזה.

אז סליחה על האמוציונאליות, אבל הייתי חייבת לחלוק, מחר כבר יהיו גם תמונות שנחלוק איתכם ועוד יותר משמח, כשיסתיימו הצילומים ניסע ל"בית השאנטי" וניתן לילדים שם את המשפחתיות,  החום והמתיקות שלנו וכמובן הרבה מאד עוגות מעוצבות, קאפקייקס וממתקים.

מקווה שאני אצליח להרדם היום מרוב התרגשות.

חלומות מתוקים לכולם.

מתכונים קלים להכנת עוגות מעוצבות

חומרי גלם בסיסים - לעבודה עם בצק סוכר

בצק סוכר 1 ק"ג 
אבקת סוכר 0.5 ק"ג 

  100 ג' CMC (חומר שמקשה את בצק הסוכר)
חלבון ביצה 1
קורנפלור 250 גרם
אלכוהול לצביעה בקבוק
נייר פרגמנט שקוף 1 חבילה

כלי עם מעט מים

סכין חדה מאוד - אפשרי סכין יפנית

מרגרינה

כלי עבודה

מגהץ - לא הכרחי
חותכנים שונים
טושים לא רעילים
מכחול איכותי בינוני - ראש סיכה

מכחול איכותי בינוני - ראש ישר

מכחול איכותי דק - לציור עיניים ואובייקטים קטנים - ראש סיכה

מערוך דק - בקוטר של עיפרון

מערוך גדול - האורך של 40 ס"מ לפחות
סט צבעי ג'ל
עפרונות 6B ומעלה שאינם רעילים

פלטות ציירים לערבוב צבעים

את היצירות שלנו מבצק סוכר נניח על עוגה בדרך כלל.

לא כל עוגה מתאימה לציפוי בבצק סוכר ולכן כדאי לשים לב לטיפים הבאים:

* מומלץ להניח עבודות מבצק סוכר על עוגות יציבות ולהימנע מעוגות לא יציבות, כמו עוגת מוס.
* לא מומלץ למלא את העוגה בקצפות, משום שקצפות דורשות קירור ובצק סוכר אסור לקרר.
* חשוב! את העוגה יש להכין יום לפני ציפוייה, בכדי שהיא תתייצב.
* מומלץ להכין את הדמות והאביזרים מספר ימים לפני ציפוי העוגה.
* את העוגה כדאי לצפות יום לפני האירוע למען הטריות, ואז להניח עליה את הבצק. 

הנה כמה מתכונים לעוגות שמתאימות לציפוי בבצק סוכר:

עוגת שוקולד

חומרים:
200 גרם שוקולד מריר
6 ביצים
½ 2 כוסות סוכר
3 כוסות קמח תופח
4 כפות קקאו
1/3 1 כוסות שמן
1/3 1 כוסות מים


אופן הכנה:
להמיס את השוקולד.
להקציף ביצים וסוכר על מהירות גבוהה כ-7 דקות.
לערבב קמח וקקאו בקערה נפרדת.
להוסיף לקציפה תוך כדי ערבוב שוקולד, מים ושמן.
להוסיף את יתר החומרים ולערבב.
לאפות בתבנית עגולה 26-24 ס"מ על חום 160 מעלות עד שהקיסם יוצא יבש. 

מתכון עוגת ספוג בסיסית בהירה 

תבנית 26

8 חלמונים
140 גר' סוכר
8 חלבונים
140 גר' סוכר
85 גר' מרגרינה/חמאה מומסת
200 גר' קמח
30 גר' שוקולד מגורד
40 גר' אגוז מלך טחון
שפיץ אבקת אפיה

הכנה

להקציף את החלמונים עם הסוכר הראשון עד להשלשת הכמות ושינוי הצבע לכמעט לבן

להוסיף מרגרינה/חמאה  מומסת בהדרגה ובזהירות

מקציפים את החלבונים עם יתרת הסוכר לקצף גמיש ולא יותר
מחברים את שתי הקציפות בתנועות קיפול זהירות וקצרות.

מוסיפים חומרים יבשים ומערבבים בתנועות קיפול

אפיה ב-170/180 מעלות כ-40 דקות

מתכון עוגת ספוג בסיסית כהה 

רינג 26

170 מל' מים
215 גר' סוכר
65 גר' קקאו מנופה
258 גר' חמאה/מרגרינה
7 חלמונים
7 חלבונים
215 גר' סוכר
230 גר' קמח
14 גר' אבקת אפיה
30 גר' אגוז מלך טחון

הכנה:

להרתיח את המים עם הסוכר הראשון והקקאו
מסירים מהאש וממסים את המרגרינה בתוך התערובת החמה
מניחים עד צינון מוחלט
מוסיפים את החלמונים לתערובת
להקציף את החלבונים עם הכמות השניה של הסוכר
להוסיף את תערובת הקקאו אל החלבונים המוקצפים ולערבב בתנועות קיפול
להוסיף את החומרים היבשים בשני חלקים ולערבב בתנועות קיפול
לצקת לתבנית 26 וליישר

אפיה 180 מעלות כ-40 דקות

מתנה לחג ממני - לוח המרת מידות ומשקלים

המון אנשים שואלים אותי לגבי מידות ומשקלים, טמפרטורות וכיו"ב.

החלטתי לרכז לכם את הכל ביחד.

מקווה שהקלתי עליכם קצת,

המשך יום מתוק!

לוח המידות והמשקלים

יחסי משקל/נפח במוצרים שונים (בקירוב)
1 כוס שמן - 200 גרם
1 כוס חמאה - 240 גרם
butterstick - כ-1/2 כוס - 120 גרם
1 כף חמאה - 15 גרם (1/2 ounce)
1 כוס פירורי עוגיות - 110 גרם
1 כוס פירורי לחם יבשים - 125 גרם
1 כוס פירות יבשים, קצוצים - 150 גרם
1 כוס קורנפלור - 140 גרם
1 כף קורנפלור - 8 גרם
1 כוס קמח רגיל או תופח - 140 גרם
1 כוס קמח מלא - 125 גרם
1 כוס דבש - 360 גרם
1 כף דבש - 22 גרם
1 כוס ריבה - 330 גרם
1 כוס אגוזים/שקדים, קצוצים - 100 גרם
1 כוס אגוזים/שקדים, טחונים לאבקה - 85 גרם
1 כף אגוזים/שקדים קצוצים - 6 גרם
1 כוס אורז ארוך - 200 גרם
1 כוס אורז קצר - 210 גרם
1 כף אבקת אפיה - 8 גרם
1 כף סודה לשתיה - 8 גרם
1 כף שמרים יבשים - 10 גרם
1 כוס מלח - 250 גרם
1 כף מלח - 20 גרם
1 כוס קקאו - 140 גרם
1 כוס סוכר - 200 גרם
1 כף סוכר - 20 גרם
1 כוס אבקת סוכר - 120 גרם
1 כף אבקת סוכר - 8 גרם
1 כוס סוכר חום דחוס - 240 גרם

קמח תופח תוצרת בית
1 כוס קמח תופח = 1 כוס קמח רגיל + 1 כפית אב' אפיה
1 ק"ג קמח תופח = 1 ק"ג קמח רגיל + 2 שקיות אב' אפיה

ג'לטין
1 שקית ג'לטין = 14 גרם
1 כף ג'לטין = כ-10 גרם
1 עלה ג'לטין = 4 גרם
יחסי המרה: 1 שקית ג'לטין (14 גרם) = 1/2 3 עלים

אבקת אפיה, סודה לשתיה
1 שקית = 10 גרם = 1 כף גדושה
1 כף = 9 גרם
1 כפית = 3 גרם

ביצים
ביצה מס‘ 1 - 65 גרם ומעלה
ביצה מס‘ 2 - 55-60 גרם
ביצה מס‘ 3 - 50 גרם

 התאמת כמות החומרים, כשמשנים את גודל תבנית האפייה (עגולה)

הגדלה                                להוסיף
מ-22 ס"מ ל-24 ס"מ               20%
מ-22 ס"מ ל-26 ס"מ               40%
מ-22 ס"מ ל-28 ס"מ               60%

הקטנה                               להפחית
מ-26 ס"מ ל-24 ס"מ               15%
מ-26 ס"מ ל-22 ס"מ               30%
מ-28 ס"מ ל-22 ס"מ               40%


יחסים בין מידות נפח שונות

1 כוס = 240 מ"ל = 16 כפות =  8 (fluid ounce (fl. oz 
3/4 כוס = 180 מ"ל = 12 כפות
1/2 כוס = 120 מ"ל = 8 כפות = 4 (fluid ounce (fl. oz 
1/3 כוס = 80 מ"ל = 5 כפות + 1 כפית
1/4 כוס = 60 מ"ל = 4 כפות = 2 (fluid ounce (fl. oz 
1 כף = 15 מ"ל = 3 כפות = 1/2 (fluid ounce (fl. oz 
2 כפות = 30 מ"ל = 1/8 כוס = 1 (fluid ounce (fl. oz 
1 כפית = 5 מ"ל = 1/3 כף = 0.16 (fluid ounce (fl. oz 
480 מ"ל = 2 כוסות = 1 pint
960 מ"ל = 4 כוסות = 1 quart

חום התנור

צלזיוס       פרנהייט      סימן תנור      תיאור
  105           225                            חום נמוך מאד
  120           250   
  135           275              1            חום נמוך
  150           300              2            
  160           325              3            בינוני-נמוך
  180           350              4            בינוני
  190           375              5            
  200           400              6            בינוני-גבוה
  220           425              7            גבוה
  230           450              8
  245           475              9            גבוה מאד

הערה:
המידות מתייחסות לסט מדידה אוניברסלי: כוסות, כפות וכפיות (ניתן להשיג בחנויות לכלי בית).
המשקל המדויק של חומרים סופחי לחות (בעיקר מלח וקמח) עשוי להשתנות על פי רמת הלחות.

אז מה זה בעצם בצק סוכר?

  

כשמו כן הוא, בצק שעשוי מאבקת סוכר

ישנם מספר מתכונים להכנת בצק סוכר וההבדל בינהם הוא המרכיבים הנוספים שמשתנים (ג'לטין/גלוקוזה) למעט המרכיב העיקרי "אבקת הסוכר".

הוא נעים למגע

טעמו כטעם סוכר נקי.

מגיע במקור בצבע לבן.

קיימים 3 סוגי בצק סוכר ולכל אחד מהם יעוד שונה. כגון: בצק לפרחים, בצק רגיל, בצק פסטייז' להכנת מבנים (עליהם יוסבר בהמשך).

כיום קיימים בשוק הישראלי מגוון יצרנים מובילים בתחום בצק הסוכר, ניתן לקנות במשקלים שונים בחנויות המתמחות בחומרי גלם לקונדיטוריה.

השוני ביניהם: המחיר, המרקם, וכמובן הטעם.

אין כמו לקנות בצק סוכר מוכן מהחנות, חוסך הרבה בלאגן במטבח, המתנה של 12 שעות בציפייה, וגם המרקם והטעם שונה, אבל לחרוצים ביניכם להלן מתכון לבצק סוכר רגיל.

חומרים:
½ ק"ג אבקת סוכר מנופה - חשוב שלא יהיו גרגירים
5 כפיות מים
3 כפיות אבקת ג'לטין
1 כף חמאה רכה
2 כפיות סירופ תירס 

הכנה:
1. מערבבים את הג'לטין והמים, ומחממים מספר שניות במיקרוגל עד שהג'לטין נמס.

2. מחממים את קערת המיקסר, (ע"י מיבש שיער, או מעל אדים), ומעבירים לתוכה את כל החומרים. מערבבים היטב עד שמתקבל בצק אחיד.

 3. מאחסנים במקרר עטוף בניילון למשך 12 שעות לפחות לפני השימוש.

אז מה עושים איתו?

המון המון דברים. בתמונות אפשר לראות פיסולים של דמויות אבל זה רק חלק קטן ממגוון הדברים.

המשך יבוא ובינתיים המשך יום מתוק!

האנשים שנוגעים לך בחיים

מרגע שהתחלתי לחלום את החלום המתוק שלי על קוקיס ועד לרגע שבו הכל התחיל להתגלגל ולכוונים חיוביים כל כך, הייתי תלויה בחסדיהם של המון אנשים טובים.

שיחות עם אחרים שהיו להם חלומות גדולים אשר התנפצו, גרמו לי להבין שיש לי המון המון מזל ושפגשתי הרבה מאד אנשים טובים באמצע הדרך.

בהתחלה הייתי זקוקה רק לצ'אנס אחד, שמישהו ינסה למכור את הקישוטים לעוגה שלי בחנות ולראות איך זה הולך. התדפקתי על המון דלתות ובסוף היה זה בצלאל מ"לגעת באוכל" שהחליט לתת סיכוי אשר הפך למערכת יחסים פורייה ומוצלחת עד היום הזה.

לאחר מכן היתה אמא של חברה שקישרה אותי עם העיתונאית ענת מרדכי מ"לאשה" כדי שתכתוב עלינו את הכתבה הראשונה.

ענת הרגישה שאנחנו לא בשלים לכתבה אבל חצי שנה לאחר מכן הרימה טלפון והציעה לנו להצטרף לפרוייקט של אלון גל ו"לאשה".

מאותו הרגע הדברים התחילו לזוז במהירות, היה מפגש מרגש עם אלון ששידך לנו את אודליה דיין מהצוות שלו והיא זו שליוותה את העסק באופן אישי להצלחה שלו.

היה רגע אחד קשה במיוחד שבו הכל היה נראה אבוד מבחינה כלכלית ואז, פקידת בנק מתוקה הפנתה אותי לועדה שיכולה לעזור לנו ושוב הדברים הסתדרו על הצד הטוב ביותר.

וכך היה עם עוד ועוד אנשים אשר נגעו בחיי.

המון דברים בחיים הם תוצר של עבודה מאד קשה, כשרון ומזל. אבל אסור לשכוח את האנשים שנוגעים לך בחיים ובוחרים לשנות לך אותם לטובה, בדרך כלל אפילו מבלי להבין את ערך העזרה שלהם.

בחרתי להמשיך בדרך הזו ולגעת באנשים אחרים, להעניק להם קצת מהמזל שלי ולתרום בחזרה לקהילה, אני לא אכנס עכשיו לכל שיתופי הפעולה שלנו עד כה, מי שזה מעניין אותו יכול להכנס לאתר, כרגע אני אתרכז בהווה ובעתיד.

 אז לפני שאני ממשיכה לספר לכם את כל המשך הגשמת החלום, אני רוצה לבקש את עזרתכם בשני פרוייקטים:

בחודש הבא אנו מתכננים יום צילומים של כל המוצרים החדשים שלנו. לצורך כך נכין הרבה מאד עוגות מעוצבות, עוגיות בצק סוכר וקאפקייקס משוגעות.

אנחנו מתכוונים לתרום את כל המתוקים בסוף היום ונשמח אם תיצרו איתנו קשר. אם ידוע לכם על ילד שמעולם לא קיבל עוגת יומולדת או שלא היתה לו הזדמנות לחגוג בר מצווה כמו שצריך, כל אדם שלא זכה להזדמנות לחגוג

חגיגה מתוקה, נשמח אם תספרו לנו עליהם ונביא להם באופן אישי מתנה שתעשה להם יום פינוק.

חוץ מזה, מדי חודש נשאר לנו כקילו של קישוטים שונים לעוגות שלא יוצאים למכירה והיינו שמחים לתרום גם את אלה, אם זה לסדנאות לילדים או גני ילדים, או כל רעיון אחר שעולה על דעתכם, נשמח אם תפנו אותנו לאנשים הללו או להפנות אותם אלינו.

המשך יום מתוק לכולם!

איך חלום נולד?

מכירים את זה? כשקמים בוקר אחד ומסתכלים על החיים שלנו – הכל בסדר, יש אהבה גדולה, משפחה חמה, ילדים מהממים,פרנסה ברוך השם... אבל משהו חסר?!

אצלי זה היה משבר גיל שלושים.

הרגשתי מתוסכלת, שאני יכולה יותר, שיש עוד חלום גדול שאני צריכה להגשים, שאני יכולה להגשים! רק לא ידעתי מה, איך ולמה.

באחת הפעמים בה התלוותי ליום הולדת עם בני הקטן, נחשפתי לראשונה למושג "בצק סוכר". התחלתי לגלוש באינטרנט, לחפש קצת יותר מידע. הרעיונות התגלגלו יותר ויותר אבל לא מצאתי ממש את האינפורמציה שחיפשתי.

כל פעם ניסיתי מחדש, מתוסכלת עוד יותר, לא הבנתי למה הבצק מתקלקל לי עד שהבנתי שאסור להשתמש במרגרינה.

וכך ככל שהתסכולים גברו נעשיתי יותר ויותר יצירתית.

ואז למדתי לעבוד עם צבעי מאכל ושוב תוסכלתי, מהלכלוך, מלהגיע לגוון הנכון. כל הזמן חשבתי שאם רק היה משהו יותר פשוט לעבוד איתו, היה לי הרבה יותר מהיר וקל.

אם רק היה אפשר לקנות בצק סוכר בכמויות קטנות כדי שאוכל לעשות כל פעם ניסוי קטן ולא להוציא הון עתק, בכלל היה הרבה יותר קל...

(כך יצרתי את ה"מיני בצק סוכר" שהפך לימים למוצר הדגל שלנו).

כל מי שניסיתי להתייעץ איתו מהתחום הסתיר אינפורמציה, כאילו מדובר בסודות הגרעין של ישראל...

מילת המפתח של כל התקופה ההיא היתה תסכול.

אבל ככל שהשתפשפתי, גיליתי פתרונות יותר יצירתיים ונעשיתי הרבה יותר מיומנת והתחלתי למכור מהבית כל מיני עבודות קטנות.

היום כבר יש מפעל שמוכר לחנויות בכל הארץ וחנות קסומה ביהוד ואיך כל זה קרה אספר בפוסטים הבאים, (לשמור אתכם מסוקרנים קצת J).

מה שחשוב לי לומר הוא שאפשר ורצוי להגשים חלומות ואשמח לייעץ לכל מי שהגיע לנקודה הזו בחיים שלו.

בלי סודות גרעין ובלי שטויות, אם זה לגבי בצק סוכר, עוגות מעוצבות, קאפקייקס מיוחדות, צבעי מאכל וכל מה שקשור לתחום או בכלל לגבי התהליך של פתיחת עסק וכל מה שכרוך בכך.

המשך יום מתוק לכולם,

עד לפעם הבאה...