אמא יקרה

עברו ועדיין ועוברים עלי המון דברים בתקופה האחרונה חלקם טובים חלקם פחות, הראש שלי לא מפסיק לעבוד ולפעמים אפילו כואב ממחשבות, אני מרגישה כמו במירוץ, צריכה להספיק הרבה.
אז מידי פעם בתוך התהליך, בתוך המחשבות וסערת הרגשות, כשהיה לי זמן הוצאתי את הפלאפון והתחלתי לכתוב. ועכשיו אחרי שחלק מהדברים כבר מאחורי, אפשר להוציא מהמגירה ולשתף.

אז בתקופה שלפני שפתחתי את החנות בקניון קריית אונו בתקופה כשכל היועצים למיניהם ואנשי הסטיסטיקות והבנקים לא האמינו בי. 
כשעוד הייתי צריכה להילחם שיאמינו בי ( ואני מדברת על השנה האחרונה ולא לפני שנים רבות...)
הייתה אחת שהאמינה בי לאורך כל הדרך ולה הייתי רוצה להקדיש את הפוסט הבא,

את המכתב הבא כתבתי בפברואר 2013, לאחת והיחידה אמאל'ה שלי.  

״הי אמאל׳ה, מה עניינים ? אני מפריעה לך בעבודה? אני פשוט פה בבנק ואני צריכה ערב להלוואה, יש מצב ש....״

ואני אפילו לא מספיקה לספר שמדובר בסכום כסף מטורף והיא: ״ אין בעיה ילדה שלי, מה הוא צריך ? אני עכשיו שולחת לך בפקס״
לא עוברת רבע שעה והכל כבר בפקס. 

אמאל'ה תודה !!!
זאת לא הפעם הראשונה שאת עומדת לצידי, לא פוחדת לקחת איתי את הסיכון.
זה לא ברור מאליו, מה את צריכה את כל הצרות שלי עליך ?
את כבר עברת מספיק בחיים, ניסת ונפלת בעקבות חלומות של אחרים, שנים ששילמת בייזע ודמעות להחזיר הלוואות שלא היו קשורות אלייך, למה לך לקחת על עצמך את החלומות שלי. 

אבל משום מה את משרה בי בטחון העובדה שאת לא מפחדת לחתום לי על סכומים כאלה מראה לי שאת מאמינה בי ושאין לי ממה לפחד. 
את נותנת לי את הכח לצעוד קדימה.

את המודל שלי לחיקוי אמאל'ה, את האמא המושלמת, את האשה החזקה שאני מנסה להיות.

את תמיד שם בשבילי כמו צל שמלווה אותי , תמיד ברקע, מסתכלת, דואגת מציעה עזרה.
אוספת את הילדים שלי אליך, כדי שיהיה לי זמן לגדול ולהתפתח. והכל המון אהבה כאילו בלי מאמץ בכלל ואני כבר בת 38, ועדיין הילדה הקטנה שלך. וכל כך תלויה בך.

אני יודעת אני לא ילדה למופת, לפעמים אני כל כך לחוצה שאפילו את הטלפון היומי אני שוכחת, אבל אני אוהבת אותך הכי בעולם, "מומין" שלי אני מטורפת עליך.