אתגר חדש

אתמול קיבלתי אתגר חדש ליצר עוגת חתונה שלוש קומות.
אז למה זה כזה אתגר ?!
כי מדובר בעוגה למחר ואם זה לא מספיק לחוץ אז ביקשו גם פיסול של החתן מרים את הכלה מבצק סוכר, שזה בכלל קונסטרוקציה כמעט בלתי אפשרית שדורשת המוןןןן זמן יבוש.
הרבה אחרים היו מוותרים על הרעיון, ואני לא יודעת מה יש לי ... פתאום אני מרגישה איך האוויר ממלא לי את החזה ואין לי מושג מאיפה אני מקבלת את האומץ ועונה ללקוח "אין בעיה, יצא לך מהמם".

זה הרי לא נורמלי מי שמבין טיפונת בבצק סוכר, מבין שזה גם לא הגיוני וזה סיכון מטורף כי החומר דורש זמן ליבוש ואי אפשר להאיץ בו, אבל אני כאילו באה ובוחנת את עצמי עד לאן עוד אוכל להגיע... מה עוד אני מסוגלת.

אומרים שאומן עובד הכי טוב כשהוא בלחץ, ואני מרגישה עד כמה זה נכון גם לגבי, כאילו כל גלגלי השיניים בתוך המוח שלי מתחילים להסתובב ולעבוד. ושיהיה ברור שזה תוך כדי עוד עוגת בת מצווה ליום שישי ועוד הזמנות שגם הם יהיו מוכנים בזמן.

כשאני מסיימת פרוייקטים כאלה אני נשפכת כאילו סחטו ממני את כל המיץ ואפילו לפעמים פתאום סתם יורדות לי דמעות כמו ירידת מתח שאין לי איך להסביר, אבל זה טוב, זה משחרר ומנקה.

וכאילו אני רק מחכה שיכנס בפתח עוד משהו עם עוד אתגר, משהו מעניין כזה שעוד לא יצא לי לעשות...

אז אני רצה עכשיו לשולחן העבודה... תחזיקו אצבעות !!!